אין הרבה פסוקים שמתחילים כך: “זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה” (פסוק ב). לא “מצוות”, לא “משפטים”, אלא חֻקָּה. לא מה שמובן לנו, אלא מה שנמסר לנו. חוק שהוא עצמו תזכורת לכך שהתורה ניתנה מלמעלה, ולא כל אמת אפשר להבין מן ההיגיון האנושי.
העלייה הראשונה בפרשת חקת פותחת באחת המצוות התמוהות ביותר בתורה, פרה אדומה. פרה תמימה, שאין בה מום, שלא עלה עליה עול, נשרפת כולה יחד עם עץ ארז, אזוב ושני תולעת. האפר שלה, הנאסף על ידי איש טהור, משמש ליצירת “מֵי נִדָּה”, שבכוחם לטהר את הטמא בטומאת מת.
הפרדוקס הגדול, הידוע מהגמרא (יומא יד ע”א) וכן ממדרש (במדבר רבה י”ט), הוא שהעוסקים בתהליך הטהרה, הכוהן, השורף, האוסף, נטמאים בעצמם, בעוד שדווקא האפר שלהם מטהר אחרים.
הרמב”ם (הלכות פרה אדומה פ”ג ה”ד) מציין שהיו תשע פרות שנעשו, והעשירית יעשה המלך המשיח. ובמדרש (במדבר רבה י”ט:ג) מובא בשם ר’ יצחק, שפתח על פרשת פרה אדומה בפסוק שאמר שלמה: “כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי” (קהלת ז:כג). שלמה, החכם מכל אדם, עמד על פרה אדומה ולא מצא לה טעם. יש דברים שאינם מתיישבים עם הבנת השכל, אך הם אמת מוחלטת.
יש בעולם הזה רגעים של טומאה, מוות, אובדן, כאב. התורה אינה מבטלת את הטומאה, אלא מלמדת איך לחיות בתוכה ואיך לצאת ממנה. דווקא מי שנכנס פנימה, נוגע באפר, נושא את הכאב, יכול לטהר. בפעם הבאה שפוגשים כאב של אדם אחר, לפעמים השאלה אינה איך לפתור או להסביר, אלא איך פשוט להיות שם. ולפעמים זה עצמו מעשה של טהרה.
עוד שאלות על הפרשה
אין עדיין שאלות מעודכנות על הפרשה. נשמח אם תרצו להשתתף בלימוד השבועי ולהעלות שאלות.