פרשת תולדות - עלייה שנייה

יצחק יושב בגרר, ואנשי המקום שואלים על אשתו. הוא חושש שיהרגו אותו בגלל יופייה של רבקה, ואומר: ״אֲחֹתִי הִוא״. הימים עוברים, עד שאבימלך מביט מן החלון ורואה את יצחק מצחק את רבקה אשתו. הוא מבין שהם נשואים, קורא ליצחק ודורש הסבר. יצחק משיב בפשטות: ״כִּי אָמַרְתִּי פֶּן אָמוּת עָלֶיהָ״. בראשית כ״ו, ו׳־ט׳

אבימלך מוכיח אותו על האשמה שעלול היה להביא עליהם, ומצווה על כל העם שלא לפגוע ביצחק וברבקה. בהמשך יצחק זורע בארץ ההיא, ובאותה שנה מוצא מאה שערים. העלייה שהחלה בפחד מסתיימת בברכה בשדה. בראשית כ״ו, י׳־י״ב

כשהפחד מנהל את ההחלטה

הסיפור מזכיר את אברהם: שוב אישה מוצגת כאחות מתוך חשש לחיי בעלה. הדמיון מזכיר את העיקרון ״מעשה אבות סימן לבנים״: רמב״ן מסביר שמאורעות האבות מלמדים על העתיד לבוא על צאצאיהם. רמב״ן לבראשית י״ב, ו׳

אבל הפעם רבקה אינה נלקחת. רמב״ן מדגיש שבשהותו של יצחק בגרר היו גלות ופחד, אך אשתו לא נלקחה. הדמיון בין האב לבן אינו מוחק את ההבדלים ביניהם. רמב״ן לבראשית כ״ו, א׳

הפחד החוזר אצל האב ואצל הבן מזמין גם שאלה על חיינו: אילו פחדים ודפוסי התמודדות עוברים איתנו מדור לדור?

יצחק מסביר שפעל מתוך פחד למות. אלא שהדרך שבחר כדי להגן על עצמו עלולה הייתה לחשוף את רבקה לסכנה אחרת. רד״ק מסביר שאילו חשבו אנשי המקום שהיא אחותו, לא היו רואים בקשר איתה עוון; כך עלול היה להיעשות מעשה שמביא אשמה עליהם. רד״ק לבראשית כ״ו, י׳

אפשר למצוא כאן מחשבה על כוחו של פחד: כשהמבט מתרכז בסכנה אחת, קל להחמיץ את הסכנה שהפתרון שלנו יוצר. התורה מספרת גם על הפחד של יצחק וגם על המחיר האפשרי של הדרך שבה ניסה להתמודד איתו.

אבימלך כראי מוסרי

״מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ״, שואל אבימלך. הוא מדבר על אחריות ועל אשמה, ואחר כך הופך את דבריו לצו מחייב: ״הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת״. בראשית כ״ו, י׳־י״א

דווקא מלך פלשתים הוא שמשמיע כאן את התוכחה ומציב גבול לפגיעה בבני הזוג. זהו פרט שכדאי להתעכב עליו: התורה נותנת מקום גם לקול המוסרי שמגיע מבחוץ. אבימלך אינו מסתפק בכעס על יצחק; הוא מקבל עליו גם אחריות להגן עליהם.

יצחק זורע דווקא שם

הפסוק האחרון מדגיש פעמיים את התנאים: ״בָּאָרֶץ הַהִוא״, ״בַּשָּׁנָה הַהִוא״. רש״י מסביר שהארץ הייתה קשה והשנה קשה, שנת רעב. הברכה מתרחשת בתוך התנאים האלה. בראשית כ״ו, י״ב, רש״י לכ״ו, י״ב

ומה פירוש ״מֵאָה שְׁעָרִים״? לפי רש״י, אמדו כמה השדה ראוי להניב, והוא הניב פי מאה מהאומדן. כך מתברר עד כמה היבול חרג מן הצפוי, דווקא בשנה ובארץ שבהן היה קשה לגדל. רש״י לבראשית כ״ו, י״ב

במקום שבו חשש לחייו, יצחק גם זורע. אפשר לראות במעבר הזה תנועה מהתגוננות אל בנייה: בתוך מציאות שיש בה פחד ורעב, הוא עושה מעשה שעתיד להצמיח. העלייה מסתיימת ביבול, ובעדות התורה שה׳ בירך אותו.

עוד שאלות על הפרשה

?

הברכה של עשיו כוללת "ועל חרבך תחיה" ותלות באחיו. האם זו קללה, ברכה מסוג אחר, או תיאור מציאות של עם שחי תמיד בתנועה בין מרד לשעבוד?

הפסוקים של "ברכת" עשו נאמרים אחרי הצעקה והבכי שלו: "וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל ה...

?

מה קורה לנשמה כש״למה זה אנכי״ פוגש ״הנה אנכי הולך למות״?

רבקה שואלת והולכת לדרוש את ה׳; עשו מדבר על המוות ומוכר את הבכורה. מה מגלים המשך המעשים ופירושי רש״י ורמב״ן על משמעות, אחריות והעתיד?

?

עשיו אומר ״הנה אנכי הולך למות״. על איזה ״מוות״ הוא מדבר? ומה הקשר לחיילים או לאנשים בסיכון גבוה?

סכנת הציד, אחריות עבודת הקרבנות או כפירה בעולם הבא? פירושי אבן עזרא, רש״י והמדרש, והקשר האפשרי למחשבה על העתיד כשחיים בסכנה.

?

למה התורה מאריכה כל כך בסיפור חפירת הבארות, הסתימה שלהן, השמות "עשק", "שטנה", "רחובות"? מה זה מלמד על צורת ההתמודדות של יצחק עם קנאה וסכסוכים, ואיך זה שונה מדפוסי התגובה שלנו היום?

זה באמת אחד הסיפורים הכי "שקטים" בפרשה, ודווקא עליו התורה שופכת המון פסוקים: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה ש...