מה אני הייתי עושה אם הייתי צריך לגדול בן לילה? סיפור מהגדת פסח

המעבר המופלא של רבי אלעזר בן עזריה – והזיקנה בין לילה

בוא נפליג לרגע כמעט אלפיים שנה אחורה.

רבי אלעזר בן עזריה היה בחור צעיר, אבל חכם ונבון באופן יוצא דופן. עד כדי כך, שכשפיטרו את הנשיא רבן גמליאל מהנהגת הסנהדרין, הציעו את הנשיאות לרבי אלעזר בן עזריה. אבל הוא ידע מה כולם ידעו – שהוא נראה צעיר מדי. בן שמונה עשרה בלבד! איך יוכל להנהיג את כל חכמי הדור?

אבל בלילה ההוא – אומרים חז”ל – קרה נס: “הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות…”

רגע, רגע – מה פתאום הוא נראה בן שבעים?

כי באותו לילה – צמחו לו שמונה עשרה שורות של שיער לבן בזקנו. ממש כמו שיבה של אדם זקן ונכבד. נס גלוי! ומכאן נבעה אותה אמירה מפורסמת בהגדה.

אבל זה לא רק סיפור על זקן. זה סיפור על אחריות. על אדם צעיר שמבין שהגיע הרגע שלו – ושאם יעמוד באומץ, השכינה תיתן לו את הכלים.

וכל זה – בליל הסדר!

הסיפור הזה מופיע בתוך קטע בהגדה שמסביר מדוע צריך להזכיר את יציאת מצרים גם בלילה, לא רק ביום. וזה, רבותיי, נקודה עמוקה: החירות שלנו – היא לא משהו שחולף עם אור השמש. היא גם באפילה. גם כשקשה. גם כשליל. גם שם – מספרים את הסיפור.

אז כשקוראים את ההגדה ומגיעים ל”רבי אלעזר בן עזריה”, תעצור רגע. תסתכל על הזקן הלבן הפתאומי הזה ותשאל את עצמך:

מה אני הייתי עושה אם הייתי צריך לגדול בן לילה?

רוצה עוד סיפור מההגדה? אולי על החכמים בבני ברק שדיברו כל הלילה עד שבאו התלמידים ואמרו: רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית…

רק תגיד.