מהי משמעות ה”ילולא” ביום הפטירה של צדיק – ולמה רק לרבי שמעון בר יוחאי עושים שמחה כזו ענקית ביום מותו?

מהי “הילולא” – ולמה עושים שמחה בל”ג בעומר?

הילולא – לא פטירה אלא חתונה

המילה “הילולא” בארמית משמעותה שמחה, חתונה. ומכאן הפלא: כיצד יום שבו נפטר אדם – ובפרט צדיק – הופך ליום חתונה?

הקבלה מסבירה שביום פטירתו של צדיק, הוא מתעלה לעולם שכולו טוב, ושם הוא מתאחד עם שורש נשמתו באור הא-לוהי. זו “חתונה רוחנית”. ובדיוק כמו שחתן וכלה יוצרים איחוד, כך הנשמה מתעלה ומתאחדת עם שורשה.

זהו יום של גילוי נשמה, שבו כל האורות שהצדיק האיר בעולם – מתגלים עוד יותר במותו מאשר בחייו.

ולמה רק לרשב”י – רבי שמעון בר יוחאי?

על כל הצדיקים – נוהגים לעלות לקברם, לומר תהילים, ללמוד לזכותם.

אבל רק על רבי שמעון בר יוחאי עושים שמחה עולמית – מדורות, תזמורות, שירה וריקודים במירון. האם זה לא מוזר? מה כל כך מיוחד דווקא בו?

הגילוי של רשב”י במותו

הזוהר (חלק ג’ פרשת האזינו, דף רצא–רצב) מתאר את יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי:

“באותו יום שנפטר – כל הבית נתמלא אש ואור, ולא יכלו להתקרב אליו. ואמר: ‘בשעה זו מתקשרים אני והקב”ה באהבה אחת, ביום הזה – תאיר נשמתי בעולם!’”

כלומר – רשב”י ביקש שכל שנה ביום פטירתו – יאיר אור נשמתו בעולם!

בניו ותלמידיו ראו את המעמד הזה כמתן תורה שני – תורה של סוד, של הזוהר הקדוש.

ולכן אמרו: “יום ההילולא של רשב”י – הוא יום של שמחה!” ולא אבלות.

רשב”י – נשמת אור הגנוז

האר”י הקדוש מלמד, ורבים אחריו, שרשב”י היה גלגול של משה רבנו, אבל בתחום פנימיות התורה.

משה נתן את התורה הגלויה – ורשב”י נתן את התורה הנסתרת, הזוהר.

וכפי שמשה רבנו נפטר ביום שבט – יום שהוא “מאיר לעולם”, כך גם רשב”י – פטירתו הפכה למעיין נובע של אור נשמתי.

הסיבה למדורות ולשמחה

למה מדליקים אש?

על פי המסורת – אש ירדה מהשמיים במותו של רשב”י.

אש זו מסמלת את אור התורה שגילה – אור ש”בוער” אך לא מכלה, כמו הסנה.

ולכן, בכל שנה, אנו מדליקים מדורות – כסמל לאותו אור מופלא. אבל גם – להעביר את האור לדורות הבאים.

הילולא היא לא זיכרון – היא נוכחות

ישנן דמויות שנזכרים בהן. אבל יש דמויות – כמו רשב”י – שנמצאות איתנו.

הבעש”ט אמר:

“היכן שמספרים בשבחו של צדיק – שם הוא נמצא.”

ובמיוחד בל”ג בעומר – רשב”י “נמצא” עם כל אחד ואחת שמתחבר אליו.

ולכן, זו לא רק חגיגה “שלו” – זו שמחה של כל נשמה שמתחברת לאור התורה שלו.

מגלים את האור הגנוז

יום ההילולא של רשב”י הוא יום של אור נשמתי שמאיר את כל עם ישראל, יום שבו התורה הנסתרת נחשפת מעט יותר, יום שבו אין פרידה – אלא חיבור. יום שמזכיר לנו שצדיקים – במותם – קרויים חיים (ברכות י”ח ע”ב).

ולכן שמחים. שרים. מדליקים אש. ומגלים את האור הגנוז בנשמה שלנו עצמנו.