דלג לתוכן

פרשת ויקרא - תובנות ושאלות

· זמן קריאה: 7 דקות
טקסט מקראי (ויקרא)

קראו את הטקסט המקראי ונסו להבין בעצמכם, לפני שתקראו את הפרשנות.

א א וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְדוָד אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר׃ ב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַידוָד מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם׃ ג אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי יְדוָד׃ ד וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו׃ ה וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי יְדוָד וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד׃ ו וְהִפְשִׁיט אֶת הָעֹלָה וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ׃ ז וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעָרְכוּ עֵצִים עַל הָאֵשׁ׃ ח וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֵת הַנְּתָחִים אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הַפָּדֶר עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ׃ ט וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַידוָד׃ {ס} י וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ מִן הַכְּשָׂבִים אוֹ מִן הָעִזִּים לְעֹלָה זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ׃ יא וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי יְדוָד וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב׃ יב וְנִתַּח אֹתוֹ לִנְתָחָיו וְאֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת פִּדְרוֹ וְעָרַךְ הַכֹּהֵן אֹתָם עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ׃ יג וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם יִרְחַץ בַּמָּיִם וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַידוָד׃ {פ} יד וְאִם מִן הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ לַידוָד וְהִקְרִיב מִן הַתֹּרִים אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה אֶת קָרְבָּנוֹ׃ טו וְהִקְרִיבוֹ הַכֹּהֵן אֶל הַמִּזְבֵּחַ וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה וְנִמְצָה דָמוֹ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ׃ טז וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ וְהִשְׁלִיךְ אֹתָהּ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ קֵדְמָה אֶל מְקוֹם הַדָּשֶׁן׃ יז וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו לֹא יַבְדִּיל וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַידוָד׃ {ס} ב א וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַידוָד סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה׃ ב וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל לְבֹנָתָהּ וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַידוָד׃ ג וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי יְדוָד׃ {ס} ד וְכִי תַקְרִב קָרְבַּן מִנְחָה מַאֲפֵה תַנּוּר סֹלֶת חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן׃ {ס} ה וְאִם מִנְחָה עַל הַמַּחֲבַת קָרְבָּנֶךָ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן מַצָּה תִהְיֶה׃ ו פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שָׁמֶן מִנְחָה הִוא׃ {ס} ז וְאִם מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת קָרְבָּנֶךָ סֹלֶת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה׃ ח וְהֵבֵאתָ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה לַידוָד וְהִקְרִיבָהּ אֶל הַכֹּהֵן וְהִגִּישָׁהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ׃ ט וְהֵרִים הַכֹּהֵן מִן הַמִּנְחָה אֶת אַזְכָּרָתָהּ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַידוָד׃ י וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי יְדוָד׃ יא כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַידוָד לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַידוָד׃ יב קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם לַידוָד וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ׃ יג וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח׃ {ס} יד וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַידוָד אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ׃ טו וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה מִנְחָה הִוא׃ טז וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ מִגִּרְשָׂהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל לְבֹנָתָהּ אִשֶּׁה לַידוָד׃ {פ} ג א וְאִם זֶבַח שְׁלָמִים קָרְבָּנוֹ אִם מִן הַבָּקָר הוּא מַקְרִיב אִם זָכָר אִם נְקֵבָה תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ לִפְנֵי יְדוָד׃ ב וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב׃ ג וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַידוָד אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב׃ ד וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיוֹת יְסִירֶנָּה׃ ה וְהִקְטִירוּ אֹתוֹ בְנֵי אַהֲרֹן הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֹלָה אֲשֶׁר עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַידוָד׃ {פ} ו וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ לְזֶבַח שְׁלָמִים לַידוָד זָכָר אוֹ נְקֵבָה תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ׃ ז אִם כֶּשֶׂב הוּא מַקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ וְהִקְרִיב אֹתוֹ לִפְנֵי יְדוָד׃ ח וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ וְשָׁחַט אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב׃ ט וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַידוָד חֶלְבּוֹ הָאַלְיָה תְמִימָה לְעֻמַּת הֶעָצֶה יְסִירֶנָּה וְאֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב׃ י וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיֹת יְסִירֶנָּה׃ יא וְהִקְטִירוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לֶחֶם אִשֶּׁה לַידוָד׃ {פ} יב וְאִם עֵז קָרְבָּנוֹ וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי יְדוָד׃ יג וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְשָׁחַט אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב׃ יד וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ קָרְבָּנוֹ אִשֶּׁה לַידוָד אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב׃ טו וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיֹת יְסִירֶנָּה׃ טז וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לֶחֶם אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ כָּל חֵלֶב לַידוָד׃ יז חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם כָּל חֵלֶב וְכָל דָּם לֹא תֹאכֵלוּ׃ {פ} ד א וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ ב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת יְדוָד אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה׃ ג אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַידוָד לְחַטָּאת׃ ד וְהֵבִיא אֶת הַפָּר אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי יְדוָד וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַפָּר וְשָׁחַט אֶת הַפָּר לִפְנֵי יְדוָד׃ ה וְלָקַח הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ מִדַּם הַפָּר וְהֵבִיא אֹתוֹ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד׃ ו וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם וְהִזָּה מִן הַדָּם שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְדוָד אֶת פְּנֵי פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ׃ ז וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם עַל קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים לִפְנֵי יְדוָד אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת כָּל דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד׃ ח וְאֶת כָּל חֵלֶב פַּר הַחַטָּאת יָרִים מִמֶּנּוּ אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה עַל הַקֶּרֶב וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב׃ ט וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיוֹת יְסִירֶנָּה׃ י כַּאֲשֶׁר יוּרַם מִשּׁוֹר זֶבַח הַשְּׁלָמִים וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן עַל מִזְבַּח הָעֹלָה׃ יא וְאֶת עוֹר הַפָּר וְאֶת כָּל בְּשָׂרוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל כְּרָעָיו וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ׃ יב וְהוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף׃ {פ} יג וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְדוָד אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ׃ יד וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ וְהִקְרִיבוּ הַקָּהָל פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְהֵבִיאוּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד׃ טו וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּר לִפְנֵי יְדוָד וְשָׁחַט אֶת הַפָּר לִפְנֵי יְדוָד׃ טז וְהֵבִיא הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ מִדַּם הַפָּר אֶל אֹהֶל מוֹעֵד׃ יז וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶצְבָּעוֹ מִן הַדָּם וְהִזָּה שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְדוָד אֵת פְּנֵי הַפָּרֹכֶת׃ יח וּמִן הַדָּם יִתֵּן עַל קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי יְדוָד אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת כָּל הַדָּם יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד׃ יט וְאֵת כָּל חֶלְבּוֹ יָרִים מִמֶּנּוּ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה׃ כ וְעָשָׂה לַפָּר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְפַר הַחַטָּאת כֵּן יַעֲשֶׂה לּוֹ וְכִפֶּר עֲלֵהֶם הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לָהֶם׃ כא וְהוֹצִיא אֶת הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרַף אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר שָׂרַף אֵת הַפָּר הָרִאשׁוֹן חַטַּאת הַקָּהָל הוּא׃ {פ} כב אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְדוָד אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם׃ כג אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים זָכָר תָּמִים׃ כד וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשָׁחַט אֹתוֹ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה לִפְנֵי יְדוָד חַטָּאת הוּא׃ כה וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה׃ כו וְאֶת כָּל חֶלְבּוֹ יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה כְּחֵלֶב זֶבַח הַשְּׁלָמִים וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ וְנִסְלַח לוֹ׃ {פ} כז וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת יְדוָד אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם׃ כח אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה נְקֵבָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא׃ כט וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַחַטָּאת וְשָׁחַט אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הָעֹלָה׃ ל וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ׃ לא וְאֶת כָּל חֶלְבָּהּ יָסִיר כַּאֲשֶׁר הוּסַר חֵלֶב מֵעַל זֶבַח הַשְּׁלָמִים וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַידוָד וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לוֹ׃ {פ} לב וְאִם כֶּבֶשׂ יָבִיא קָרְבָּנוֹ לְחַטָּאת נְקֵבָה תְמִימָה יְבִיאֶנָּה׃ לג וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַחַטָּאת וְשָׁחַט אֹתָהּ לְחַטָּאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה׃ לד וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ׃ לה וְאֶת כָּל חֶלְבָּה יָסִיר כַּאֲשֶׁר יוּסַר חֵלֶב הַכֶּשֶׂב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֹתָם הַמִּזְבֵּחָה עַל אִשֵּׁי יְדוָד וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְנִסְלַח לוֹ׃ {פ} ה א וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ׃ ב אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל דָּבָר טָמֵא אוֹ בְנִבְלַת חַיָּה טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת שֶׁרֶץ טָמֵא וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא וְאָשֵׁם׃ ג אוֹ כִי יִגַּע בְּטֻמְאַת אָדָם לְכֹל טֻמְאָתוֹ אֲשֶׁר יִטְמָא בָּהּ וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם׃ ד אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה׃ ה וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ׃ ו וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַידוָד עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא נְקֵבָה מִן הַצֹּאן כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירַת עִזִּים לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ׃ ז וְאִם לֹא תַגִּיע יָדוֹ דֵּי שֶׂה וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ אֲשֶׁר חָטָא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה לַידוָד אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה׃ ח וְהֵבִיא אֹתָם אֶל הַכֹּהֵן וְהִקְרִיב אֶת אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ וְלֹא יַבְדִּיל׃ ט וְהִזָּה מִדַּם הַחַטָּאת עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ חַטָּאת הוּא׃ י וְאֶת הַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה עֹלָה כַּמִּשְׁפָּט וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְנִסְלַח לוֹ׃ {ס} יא וְאִם לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ לִשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ לִשְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ אֲשֶׁר חָטָא עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת לְחַטָּאת לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה כִּי חַטָּאת הִיא׃ יב וֶהֱבִיאָהּ אֶל הַכֹּהֵן וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִמֶּנָּה מְלוֹא קֻמְצוֹ אֶת אַזְכָּרָתָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה עַל אִשֵּׁי יְדוָד חַטָּאת הִוא׃ יג וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא מֵאַחַת מֵאֵלֶּה וְנִסְלַח לוֹ וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה׃ {ס} יד וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ טו נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי יְדוָד וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַידוָד אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם׃ טז וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם וְאֶת חֲמִישִׁתוֹ יוֹסֵף עָלָיו וְנָתַן אֹתוֹ לַכֹּהֵן וְהַכֹּהֵן יְכַפֵּר עָלָיו בְּאֵיל הָאָשָׁם וְנִסְלַח לוֹ׃ {פ} יז וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְדוָד אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ׃ יח וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג וְהוּא לֹא יָדַע וְנִסְלַח לוֹ׃ יט אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַידוָד׃ {פ} כ וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ כא נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּידוָד וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ׃ כב אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה׃ כג וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא׃ כד אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ׃ כה וְאֶת אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַידוָד אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן׃ כו וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְדוָד וְנִסְלַח לוֹ עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ׃

פרשת ויקרא נפתחת ברגע שקט אבל עוצמתי: “וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה” (ויקרא א, א). מכאן הפרשה נכנסת אל עולם הקרבנות - עולה, מנחה, שלמים, חטאת ואשם - אבל מאחורי הפרטים עומד רעיון גדול: איך אדם שנפל, התרחק, או הסתבך עם עצמו, יכול לשוב ולעמוד לפני ה’ מחדש. לכן בהמשך הפרשה מופיע גם הווידוי: “וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ” (ויקרא ה, ה). זאת לא רק פרשה על מזבח, אלא גם פרשה על הלב האנושי ועל הדרך חזרה.

הכל מתחיל מקריאה, לא מדרישה. הפסוק הראשון אומר: “וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְדוָד אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר” (ויקרא א, א). הקשר עם ה’ נפתח תחילה בפנייה, ורק אחר כך בציווי. מסר חד: קדושה לא נכפית, היא קוראת.

דווקא המנחה הקטנה נקראת נפש. על קרבן המנחה נאמר: “וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַידוָד” (ויקרא ב, א). לא בהכרח הקרבן הגדול הוא הגדול באמת. הקרבן הפשוט יכול לבטא עומק פנימי שאין בו לעשיר שמביא פר. מי שנותן את המעט שיש לו נותן את עצמו.

התורה דורשת מלח על כל קרבן. נאמר: “עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח” (ויקרא ב, יג). המלח לא מתקלקל, לא מתפורר, לא משתנה. הוא סמל של יציבות וברית. המסר: לפני ה’ לא מביאים רגשות שמתאדים, אלא התחייבות שנשארת.

גם שגגה היא עניין רציני. הפרשה אינה עוסקת רק במרד גלוי, אלא גם במה שאדם עשה בלי לשים לב: “נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה” (ויקרא ד, ב), ואפילו: “וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם” (ויקרא ה, יז). התורה מחנכת את האדם לאחריות גם על חוסר תשומת לב ועל קהות רוחנית. מי שלא שם לב לא פטור, הוא סתם ישן.

פגיעה באדם אחר היא גם מעילה כלפי מעלה. אחד הפסוקים החזקים בפרשה הוא: “נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּידוָד וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ” (ויקרא ה, כא). אדם משקר לחברו, גוזל או מכחש, והתורה מגדירה זאת גם כמעילה בה’. היחס לזולת איננו רק עניין חברתי, אלא נוגע גם בעבודת ה’. מי שגוזל אדם, שובר קשר עם שמיים.

במשפט אחד: פרשת ויקרא מלמדת שלא מספיק להיות לא רע - צריך להיות אדם שמסוגל להקשיב, להודות, לתקן ולהתקרב מחדש.

חידוש: הדרך למזבח לא מתחילה ביד שמחזיקה קרבן, אלא ביד שלא גזלה. ספר הקרבנות לא נפתח במזבח בלבד, אלא גם ביושר. הפסוק אומר: “אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַידוָד” (ויקרא א, ב), ועל המילה “אָדָם” רש”י כותב: “מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל שהכל היה שלו אף אתם לא תקריבו מן הגזל” (רש”י ויקרא א, ב). לפני הקרבן, התורה דורשת ניקיון כפיים.

וזה נעשה חד עוד יותר בסוף הפרשה. התורה אומרת: “נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּידוָד וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ” (ויקרא ה, כא). אדם משקר לחברו, גוזל או מכחש, והתורה מגדירה זאת גם כמעילה בה’. פגיעה באדם איננה רק עוול חברתי, אלא גם סדק בעבודת ה’.

במילים פשוטות: אפשר להביא את הקרבן הכי יפה בעולם, אבל אם הידיים שמביאות אותו לקחו משהו שלא שלהן - המזבח לא מקבל. הדרך למזבח לא מתחילה ביד שמחזיקה קרבן, אלא ביד שלא גזלה.


שאלות על פרשת ויקרא

  1. למה הפרשה מתחילה דווקא ב”וַיִּקְרָא” - קריאה - ולא מיד בדיבור עצמו?
  2. מה הסוד בכך שה’ קורא למשה “מֵאֹהֶל מוֹעֵד”, אחרי שבסוף ספר שמות כבר ירדה השכינה למשכן - מה משתנה כאן?
  3. למה התורה אומרת “אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם” ולא “אָדָם מִכֶּם כִּי יַקְרִיב” - מה המשמעות של המילה “מִכֶּם” באמצע?
  4. האם הקרבן האמיתי בפרשה הוא בכלל לא הבהמה - אלא האדם עצמו?
  5. למה קרבן עולה נשרף כולו, בעוד שבשלמים חלק עולה, חלק נאכל, וחלק נשאר לכהנים - מה זה מגלה על סוגים שונים של קשר עם ה’?
  6. למה בפרשת הקרבנות יש כל כך הרבה פירוט של דם, הפשט, ניתוח, רחיצה והקטרה - מה התורה רוצה שנרגיש מול הפירוק הזה?
  7. מה עומד מאחורי החזרה שוב ושוב על הביטוי “רֵיחַ נִיחוֹחַ” - האם זה תיאור של הקרבן, של האדם, או של קבלת הרצון?
  8. למה דווקא קרבן מנחה, שהוא צנוע ופשוט, נפתח בלשון “וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב” - מה יש בו שאין בקרבן יקר יותר?
  9. למה מנחה יכולה להיות דווקא מסולת, שמן ולבונה - מה מסמל קרבן שאין בו חיים של בעל חיים אלא חומרי יסוד פשוטים?
  10. למה אסור להקטיר חמץ ודבש על המזבח - מה יש בשני הדברים המתוקים והמתפיחים האלה שהתורה לא רוצה במרכז הקודש?
  11. למה דווקא מלח הוא חובה - “עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח” - מה יש במלח שהוא סוד הברית?
  12. למה יש קרבן שיכול לבוא מן הבקר, מן הצאן או מן העוף - האם התורה מלמדת כאן משהו מהפכני על ערכו של אדם מול יכולתו הכלכלית?
  13. למה בקרבן העוף יש פעולה מוזרה של “וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו לֹא יַבְדִּיל” - למה דווקא קריעה בלי הפרדה גמורה?
  14. למה בפרשת החטאת התורה עוסקת בעיקר בשגגה - האם התורה רוצה לומר שהאדם צריך לפחד לא רק מהרע שהוא עושה במודע, אלא גם מהעיוורון שלו?
  15. למה אם הכהן המשיח חוטא - הדבר קשור ל”אשמת העם” - איך החטא של המנהיג מחלחל אל הכלל?
  16. למה חטא של ציבור שלם מקבל פרשה לעצמו - מה ההבדל בין חטא של יחיד לחטא שנעשה בתוך אווירה ציבורית?
  17. למה הנשיא שמביא קרבן חטאת זוכה לאזכור מיוחד - מה התורה מבקשת לגלות לנו על כוח, הנהגה, אחריות וענווה?
  18. למה דווקא אצל הנשיא נאמר “אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ” - מי מעז “להודיע” למנהיג שהוא טעה?
  19. למה אדם פשוט שמביא חטאת יכול להביא נקבה, ואילו הנשיא מביא זכר - האם יש כאן רמז לשפה אחרת של אחריות וכוח?
  20. מה מלמדת האפשרות של מי שאין ידו משגת - שיורד מכבשה לשתי תורים, ומשם לעשירית האיפה סולת - על הדרך שבה התורה מודדת אדם?
  21. למה יש חטאת של סולת בלי שמן ובלי לבונה - מה מלמדת ההסרה של הסממנים היפים ברגע של חטא?
  22. למה הווידוי מופיע דווקא בתוך פרשת הקרבן - האם הדיבור של האדם חשוב לא פחות מהמעשה שהוא מביא?
  23. למה התורה רואה בהכחשה לעמית ובשבועת שקר גם “מַעַל בַּה’” - איך פגיעה באדם אחר הופכת מיד גם לפגיעה בקודש?
  24. למה פרשת ויקרא, שנראית הכי “טכנית” בתורה, היא בעצם אחת הפרשות הכי פסיכולוגיות והכי פנימיות?
  25. אם אין לנו היום קרבנות בפועל - מה מתוך פרשת ויקרא נשאר חי, בוער, ותובע אותנו גם עכשיו ממש?

העליות היומיות

עלייה 1 מתוך 7

פרשת ויקרא - עלייה ראשונה

המסך נפתח על ספר חדש, והפסוק הראשון כבר טומן בחובו סוד עמוק: " ויקרא אל משה ". בניגוד למעמדים הרמים בהר סיני, כאן הקריאה באה מתוך האינטימיות של אוהל מ...

עלייה 2 מתוך 7

פרשת ויקרא - עלייה שנייה

לא כל אחד יכול להביא פר למקדש - ומה עושה אדם דל? התורה פונה אל הנפש ומלמדת: כשעני מביא מנחה פשוטה - הקב״ה מחשיב זאת כאילו הקריב את נפשו ממש.

עלייה 3 מתוך 7

פרשת ויקרא – עלייה שלישית

התמונה פשוטה: מנחה שקטה, עוגה דקה עשויה מסולת טהורה, על מחבת או מרחשת, בלי רעש של שחיטה או דם – רק קמצוץ סולת, שמן ולבונה. על פניו – זו הקרבה צנועה, ש...

עלייה 4 מתוך 7

פרשת ויקרא - עלייה רביעית

יש משהו עמוק ומשמח בזבח השלמים. בשונה מהעולה והמנחה, הקורבן הזה אינו בא על חטא או אשמה , אלא על שלמות, הודיה, ואפילו אהבה. זהו רגע נדיר שבו יהודי ב...

עלייה 5 מתוך 7

פרשת ויקרא – עלייה חמישית

פרשת ויקרא – עלייה חמישית בעלייה זו אנחנו פוגשים את אחד המושגים הכי מהפכניים של התורה: החטא בשוגג – ועמו גם את הרעיון המדהים שהתורה לא רק מקב...

עלייה 6 מתוך 7

פרשת ויקרא – עלייה שישית

בעלייה השישית אנחנו ממשיכים לעסוק בעולם הקורבנות, ובמיוחד בקרבן החטאת – קורבן שמביא אדם מישראל כאשר חטא בשגגה. בניגוד לפשיעה מכוונת, כאן מדובר באדם שנ...

עלייה 7 מתוך 7

פרשת ויקרא – עלייה שביעית

קול דממה דקה של תשובה: הקורבן הפנימי של הלב העלייה השביעית סוגרת את פרשת ויקרא בצליל שקט, אך עמוק להפליא. היא מדברת על אלו שלא הצליחו להביא קורבן...

הצטרפו ללומדים שמתחילים את הבוקר עם תורה ו-AI

127 לומדים כל בוקר

סיכום שבועי: שאלות ותשובות + פרשת השבוע

או הצטרפו בטלגרם טלגרם →

העליות היומיות נשלחות רק בטלגרם