דלג לתוכן

פרשת ויקרא - עלייה שנייה

· זמן קריאה: 1 דקות
טקסט מקראי (ויקרא — עלייה 2 מתוך 7)

קראו את הטקסט המקראי ונסו להבין בעצמכם, לפני שתקראו את הפרשנות.

יד וְאִם מִן הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ לַידוָד וְהִקְרִיב מִן הַתֹּרִים אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה אֶת קָרְבָּנוֹ׃ טו וְהִקְרִיבוֹ הַכֹּהֵן אֶל הַמִּזְבֵּחַ וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה וְנִמְצָה דָמוֹ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ׃ טז וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ וְהִשְׁלִיךְ אֹתָהּ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ קֵדְמָה אֶל מְקוֹם הַדָּשֶׁן׃ יז וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו לֹא יַבְדִּיל וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַידוָד׃ ב א וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַידוָד סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה׃ ב וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל לְבֹנָתָהּ וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַידוָד׃ ג וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי יְדוָד׃ ד וְכִי תַקְרִב קָרְבַּן מִנְחָה מַאֲפֵה תַנּוּר סֹלֶת חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן׃ ה וְאִם מִנְחָה עַל הַמַּחֲבַת קָרְבָּנֶךָ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן מַצָּה תִהְיֶה׃ ו פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שָׁמֶן מִנְחָה הִוא׃

לא כל אחד יכול להביא פר בריא ועשיר למקדש - ומה עושה אדם דל שאין לו אלא יונה קטנה בידו או קמצוץ סולת? התורה פונה אל הנפש, ומלמדת אותנו את אחד היסודות הכי נשגבים של הקרבנות: “ונפש כי תקריב”. כשעני מביא מנחה פשוטה או עוף צנוע - הקב”ה מחשיב זאת כאילו הקריב את נפשו ממש. כי ערכה של נתינה לא נמדד בגודלה - אלא בגודל הלב שנמצא בתוכה.

בעל החיים או הקורבן שמוקרב הוא לא העיקר. החידוש כאן הוא שהדגש עובר לנפש האדם - למניע הפנימי, למסירות. יש אפילו הלכה שמביאה רש”י בשם חז”ל: “לא נאמר נפש בכל קרבנות נדבה אלא במנחה, מי דרכו להתנדב מנחה? עני. אמר הקב”ה מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו”.

ויש כאן מסר עוצמתי - לא רק בעבודת הקורבנות אלא גם בכל תחומי החיים: כמה פעמים אנחנו מזלזלים במעשים שלנו כי הם קטנים? התורה אומרת: להפך! לפעמים הקטן - הוא הכי גדול. מחווה קטנה, כוונה טהורה, מילה טובה שנאמרה מעומק הלב - נחשבת בעיני ה’ כריח ניחוח ממש.

שתזכה שכל נתינה - קטנה או גדולה - תתקבל ברצון לפני ה’, ושהלב שלך תמיד ירגיש שהוא מקריב משהו מהנשמה לטובת דבר גדול יותר.

עוד שאלות

הצטרפו ללומדים שמתחילים את הבוקר עם תורה ו-AI

127 לומדים כל בוקר

סיכום שבועי: שאלות ותשובות + פרשת השבוע

או הצטרפו בטלגרם טלגרם →

העליות היומיות נשלחות רק בטלגרם